נתניהו, קצב ומשה איבגי – מה קורה כשהקרב המשפטי זולג לרשתות?
בעוד הליכים משפטיים מתנהלים בעצלתיים בבית המשפט, ברשתות החברתיות מתנהל שיח מסוג אחר לגמרי שעלול לחרוץ את דינם של נאשמים, בין אם הורשעו או זוכו. אז איך מומלץ להתנהל מול התקשורת בזמן משפט ואיך תשמרו על המוניטין שלכם?
לפני כחודש נחצו כל הקווים במשחק התקשורתי עם הדלפת פסק הדין הנפיץ בפרשת עילת הסבירות שהרעישה את המדינה במשך חודשים רבים. מי הדליף את פסק הדין לעמית סגל, מה היה האינטרס, ואיך זה השפיע על החלטת השופטים? מי הדליף פרטים משמעותיים וחסויים ממשפט נתניהו? למי היה אינטרס לפרסם את סרטון וידוא ההריגה של אלאור אזריה בפריים טיים? שאלות אלה חשובות לא פחות ואפילו יותר מאשר השאלות ששאלו השופטים באותם הליכים משפטיים.
מאז שעקרון הסוביודיצה – הכלל לפיו אין לפרסם פרטים שבכוחם להשפיע על הליך המשפטי – הפך לאות מתה, הרי שהליכים משפטיים בעלי עניין עברו להתנהל בזירת התקשורת. עקרון הסוביודיצה לא עוגן בחוק הישראלי, שנוטה באופן ברור לחופש הביטוי ולעיקרון זכות הציבור לדעת, ויש לכך משמעות אדירה. מכאן שניהול תקשורת במהלך משפט אזרחי, פלילי או בתביעה ייצוגית הוא מרכיב קריטי בתהליך המשפטי וביכולתו להשפיע רבות על התוצאה הסופית.
תקשורת מוצלחת מחייבת יצירת נרטיב עקבי וברור, שמירה על פרטיות ודיסקרטיות, גישה מותאמת למדיה ולרשתות החברתיות, והתמודדות מהירה עם שינויים בזמן אמת.
כשהתקשורת חורצת את הדין
לתקשורת ולדעת הקהל ברשתות החברתיות יש נטייה לחרוץ דין במהירות, גם מבלי להיזקק לראיות משפטיות. כך למשל, תלונה על הטרדה מינית נגד העיתונאי עמנואל רוזן הובילה לפגיעה ציבורית אנושה בו ובקריירה שלו, למרות שתיק החקירה נגדו נסגר על ידי הפרקליטות מחוסר ראיות.
במקרה אחר, לתקשורת היה חלק מרכזי בהחמרה עם נאשם בעבירות מין. השחקן משה איבגי הורשע בביצוע מעשה מגונה, אך נגזרו עליו עונשי עבודות שירות ומאסר על תנאי בלבד. שנה לאחר מכן, בעקבות תחקיר בתכנית "עובדה" שהציג עדויות מפי נשים שעבדו עם איבגי, ערעור המדינה על קלות העונש התקבל, ובית המשפט גזר על איבגי 11 חודשי מאסר בפועל.
מצד השני, נאשמים רבים, בעיקר פוליטיקאים, משתמשים לעיתים בעיסוק התקשורתי האובססיבי אודות משפט המתנהל נגדם כחלק מקו הגנה של "הגנה מן הצדק". כך בין היתר נהגו הנשיא לשעבר משה קצב, השר לשעבר חיים רמון וכמובן ראש הממשלה בנימין נתניהו, שטוען בעקביות כי "התקשורת נגדו".
בעניין זה אמר השופט בדימוס דן ארבל בעת שפרשת רמון נידונה בבית המשפט: "איך נאשם יכול להתגונן בעיתונות? שופטים אותו בלי שיכול להתגונן. אני עושה את כל המאמצים לשכנע את עצמי שזה לא ישפיע עלי, אבל אני לא יכול לערוב שזה לא השפיע על אף שופט. די בכך שלנאשם יש הגשה של אי צדק".
אז אם גם אתם מנהלים הליך משפטי, ואתם מעוניינים לשמור על דעת קהל חיובית גם מחוץ לכותלי בית המשפט, הנה 5 הצעות שיכולות לשנות את כף המאזניים:
קבעו נרטיב מובהק
אחד האלמנטים החשובים ביותר בניהול תקשורת בזמן תהליך משפטי הוא קביעת נרטיב עקבי וברור. זה כולל הגדרה מדויקת של המסרים המרכזיים שיש להעביר לציבור ולשער בגורמים המעורבים. עורך דין טוב הוא "סטורי טלר" במהותו שיודע לצבוע בגוונים חיוביים את הלקוח שלו ולהשחיר את הצד השני. יועץ תקשורת יודע לחדד קווים אלה ולהתאימם לסיפור שהתקשורת אוהבת ויודעת לספר.
לדוגמא, הנרטיב שסנגורי משה קצב ניסו לקדם, של איש פשוט שעלה מלמטה עד שאיים על האליטות והוחלט להפילו, לא התאים לימי ה"מי טו" והנרטיב המעודכן על "טורף הנשים" שמנצל את מעמדו כנשיא – ניצח.
